כשהייתי בקולג', הבנתי שיום האדם מחולק לשלושה חלקים: שמונה שעות עבודה, שמונה שעות שינה, שמונה שעות של מה שאתה אוהב. זה היה אז כשחשבתי, למה לא לעשות מה שאתה אוהב עבור העבודה שלך? לאחר שהבנתי את זה, התחלתי לחפש עבודה שאני אוהב.
ראשית, התחלתי לעשות בגדים ואביזרים. ניסיתי לעבוד בכל מיני סוגים שונים של עבודות במשרות חלקיות כדי למצוא משהו שהדהד אותי ביותר, אבל לא היתה לי הרגשה מסוג זה. אבל יום אחד למדתי בקדרות. ברגע שנגעתי באדמה לעבודה הראשונה שלי, היא הותירה עלי רושם כה עז. אז החלטתי שאני אהיה קדר.
מה שמדהים לגבי קדרות הוא שזה יכול להימשך 3000 שנה. קדרות מתקופת הב"ק עדיין קיים, גם אם לא נאפה כראוי. בגלל השאיפה שלי להיות נציג של יפן, יש לי דגל יפני תלוי מול הגלגל של הקדר שלי. זה היה עושה אותי כל כך שמח לדעת שאם מישהו או 2,000 שנים מאוחר יותר היו לברר על אמנים יפניים בעבר, ריוטה Aoki יהיה מוזכר. אני רוצה לעזוב את העבודה שלי מסיבה זו.